מקור תלמוד ירושלמי סוטה ח׳:ה׳:ד׳
5 יָכוֹל הַנּוֹטֵעַ כֶּרֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ יְהֵא חוֹזֵר. תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא חִלְלוֹ. אֵת שֶׁמִּצְוָה לְחַלְלוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאֵין מִצְוָה לְחַלְלוֹ. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. אֵין מַשְׁמַע אֶלָּא כֶרֶם. וְדִכְוָותָהּ. אֵין מַשְׁמַע אֶלָּא נָטַע. תַּנֵּי. וְלֹא חִלְלוֹ. פְּרָט לַמַּבְרִיךְ וְלַמַּרְכִּיב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. אָמַר רַב חִסְדָּא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כְּשֶׁהִרְכִּיב פֵּירוֹת עֲבֵירָה. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּשֶׁהִרְכִּיב אִילָן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי אִילָן מַאֲכָל. מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. פֵּירוֹת עֲבֵירָה הֵן. וְאִם בְּשֶׁהִרְכִּיב אִילָן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי אִילָן סְרָק. מִין בְּמִינוֹ. נוֹטֵעַ כְּבַתְּחִילָּה הֵן. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין. בְּשֶׁהִרְכִּיב תְּאֵינָה שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי תְאֵינָה לְבָנָה.
פירוש קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה ח׳:ה׳:ד׳
5 אין משמע אלא כרם. לאפוקי שאר אילנות:
6 ודכוותה אין משמע אלא נטע. סתמא דש"ס קאמר דלראב"י נטע נמי דוקא לאפוקי הבריך והרכיב דלא:
7 ה"ג תני ולא חיללו וכו'. דהמ"ל ולא חילל וכתיב ולא חיללו משמע מיעוטא לזה ולא לאחר:
8 למבריך. שכופף הזמורה או היחור בארץ:
9 ולמרכיב. שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב ונושא פירות ממין אותו האילן שנוטל ממנו:
10 דראב"י היא. דסובר פרט למבריך ומרכיב ומתניתין דתנן אחד המבריך וכו' אתיא כרבנן:
11 ד"ה היא. הא דתניא פרט למבריך ומרכיב אתיא ככ"ע ואיירי במרכיב בעבירה דהיינו מין בשאינו מינו דה"ל כלאים ומתניתין במרכיב בהיתר:
12 ופריך מה אנן קיימין. במאי איירי מתניתין:
13 אם בשהרכיב אילן ע"ג אילן מאכל. שהן שני מינים א"כ עבירה איכא בהרכבה זו וקאמרת דאינו חוזר:
14 מין במינו. דה"ל כמין במינו דמותר:
15 נוטע כבתחלה הן. אין זה הרכבה שהרי מתחלה לא היה נושא שום פירות ועכשיו כנטיעה היא ופשיטא דחוזר:
16 אלא. הכא במאי עסקינן בשהרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה דמין במינו הוא ומותר דאע"פ שאינן שוין במראיהן מין אחד הן ומותרין להרכיב זה עם זה: